<h1>ראבי"ה סימן תרי"ד</h1>
<h2>דף ט:</h2>
סוכה על גבי סוכה העליונה כשירה והתחתונה פסולה. אמר רבי ירמיה פעמים ששתיהן כשירות ופעמים ששתיהן פסולות פעמים שהעליונה פסולה והתחתונה כשירה ופעמים שהעליונה כשירה והתחתונה פסולה. רבינו בפירושו גורס תחתונה כשירה ועליונה פסולה וכו', וכגון דקיימי תרווייהו בתוך עשרים, שאם עליונה למעלה [מעשרים אז] התחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול להדי סכך כשר לפסול. ורבינו יב"א פליג עליה, דאפילו למעלה מעשרים אם המקום פסול מכל מקום הסכך כשר ואינו פוסל בצירופו, כדאמרינן [לעיל ד' ע"א] היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים אם צילתה מרובה מחמתה כשירה, אף על פי שהעליון מרובה מן ההוצין אין מצטרפין לפסול. וכן משמע בפרק קמא דעירובין [ג' ע"א] דאמר מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים כשירה, ואף על גב דאי קל[ש]ת ליה הוי ליה חמתה מרובה מצילתה השתא מיהת צילתה מרובה, אלמא דלא מצטרף לפסול אפילו כשהכשר חמתו מרובה כגון דאי קלשת ליה, ודבר זה פסול אפילו לרבינו שפירש גם העושה סכתו תחת האילן כדפרישת לעיל. ועוד המדקדק בשמועת רבי ירמיה יקשה לו הרבה על דבריו. וגירסא אחרת יש בספרים ישנים והמבין יבין, והיא עיקר. ונראין הדברים כשהתחתונה למטה מעשרים כשירה אפילו אם עליונה למעלה מעשרים, רק שתהא עליונה חמתה מרובה מצלתה, דדיינינן ליה כאילו הוא סכך עב ומלא ומגיע עד העליון שאינו נחשב סכך בפני עצמו. ומ[יהו] כשהעליונה סכך שלה צלתה מרובה מחמתה פסולה התחתונה משום סוכה תחת סוכה, גזירת הכתוב. ולמדנו מכאן שהעושה סוכתו בתוך ביתו אין צריך לסלק מן הגג דפין שקורין לטיש, דעל ידי אויר שביניהם חמתה מרובה מצילתה ולא מיפסל הסכך התחתון משום סוכה על גבי סוכה. וכן מצאתי בתשובת רבינו יצחק שכשירה. ואין כאן משום תעשה ולא מן העשוי, כיון שנוטל הנסרים מעל הלטיש. וכן השיב סגן לויה. והעידו לפניו שרבנא אליעזר הגדול היה מסיר הנסרים ולא הלטיש והיה מצר על שהיה עושה סוכתו בבית בכי האי גונא ולבסוף קנה חצר אצל ביתו בכפלים מדמיה כדי לעשות בהם סוכתו. והשיב להם מיצר היה שהיה רוצה לקיים מצוה מן המובחר.
<h2>דף י.</h2>
ואיפלגי ביה אמוראי כמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסול. ונראה לי דהילכתא כרב חסדא ורבה בר רב הונא שאמרו ארבעה, דבתראי אינון, ולקמן גבי נויי סוכה המופלגים ממנה נקיט נמי בהך שיעורא.
פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירש על גבי קינוף פסולה, ואמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשירה. ובנויי סוכה המופלגים ממנה ארבעה קיימא לן כרב חסדא וכרבה בר רב הונא שאמרו פסולה. וכן פסק בהלכות גדולות וכן פסק רבינו חננאל. ובתשובות הגאונים כתוב דוקא היכא שחמתה מרובה מצלתה בלא סדין, אבל אם צלתה מרובה מחמתה כשירה, ואין הסדין פוסלתה. וכן פסק רבינו תם, ופירש הכין פירס עליה סדין מפני החמה, ובכן צלתה מרובה מחמתה, או תחתיה סדין מפני הנשר, שלא ינשרו העלין וסכך [ו]תהא חמתה מרובה מצלתה בלא סעד הסדין, פסולה, לכשנשרו לא מסיק אדעתיה, ופסולה מיד עתה. וכן צריך לפרש הגמרא שעל המשנה זו לא שנו אלא מפני הנשר כדפירישית אבל לנאותה, שאינו דואג לנשר שתהא חמתה מרובה מצלתה, כגון שהסכך הרבה עב ומרובה, שאז אינו פורס אלא לנאותה, כשירה. ולא כמו שפירשו רבותינו מפני הנשר שלא ילכלך סעודתו.
